פסק-דין בתיק ת"ק 007274/02

התובע הנו בעלים של דירה בת שני מפלסים  הנמצאת ברחוב אמסטרדם 14 בתל אביב [להלן: "הדירה"].

בסוף שנת 2000 אירעה הצפה בדירה ובעטיה נגרמו נזקים למבנה הדירה וכן לשטיח פרסי שהיה בדירה.

הנתבעת מנורה חברה לביטוח בע"מ [להלן: "מנורה"] . ביטחה את תכולת הדירה , לרבות את השטיח, בפוליסת ביטוח כל הסיכונים לביטוח תכולת הדירה בלבד.

מבנה הבניין והדירות , לרבות מבנה דירת התובע, מבוטחים היו אצל הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ [להלן: "הפניקס"].

בעת אירוע ההצפה לא התגורר התובע בדירה ועל כן הדירה הייתה, ככל הנראה, מוצפת במים במשך מספר ימים.

מיד לכשנתגלה הנזק פנה התובע להפניקס ודיווח על האירוע. מבדיקה שנערכה מטעם  הפניקס, באמצעות השמאי מר יצחק אנגל, נמצא כי הצנרת המזינה מים לכיור השירות שנמצא במפלס העליון של הדירה נפגעה וכי עקב כך הוצפו חלק מהסלון והכניסה לדירה. 

כן מצא השמאי כי נזקים נוספים שנגרמו לקירות הדירה נגרמו  בשל חדירת מי גשמים למבנה ולא עקב נזילת המים מהצנרת שהובילה מים לכיור.

השמאי מר אנגל העיד בישיבת יום 18.11.02 וחזר על האמור בחוות דעתו ולפיה הנזק העיקרי היה מתחת לסלון וכי השטיח היה קצת רטוב ממים. מר אנגל הוסיף וציין כי נזקים בחדרים,למעט הסלון, לא נגרמו לדעתו בגין הנזילה מהכיור.

לאור האמור לעיל הומלץ לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו עקב הנזילה מהכיור ואשר הוערכו בסכום של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ.  כן צוין כי במידה ולא יוגשו חשבוניות תיקון יש לפצות את התובע בסך של 3,500 ש"ח בלבד.

מאחר ותכולת הדירה לא הייתה מבוטחת בהפניקס אלא במנורה, פנה התובע, לערך בחודש פברואר 2001, למנורה בדרישה לפיצוי בגין הנזק שנגרם לשטיח .

מסתבר כי מר אנגל פנה למומחה מר שני יצחק על מנת שישום את שוויו של השטיח וכן יעריך את סיבת הנזקים שנגרמו לשטיח. מר שני העריך את עלות השטיח ב- 6,500-7,000$. מר שני העיד בפני בישיבת יום 14.8.02 והגיש את הערכתו מיום 23.1.01, שנמסרה בזמנו לשמאי אנגל, ולפיה נגרם לשטיח אבדן גמור בגין נזקי שיטפון. בעדותו בפני, הבהיר מר שני כי הוא זה שביצע את ניסיונות הצביעה בטוש על גבי השטיח וזאת בניסיון לבדוק האם ניתן לצובעו שנית. כן הבהיר מר שני כי שטיח מסוג זה,לאחר שהוא סופג מים במשך מספר ימים, משתנה חוזק הצמר, הוא נרקב ואח"כ מקבל עובש.

כן הוסיף מר שני וציין כי טענותיה של מנורה חברה לביטוח הנסמכות על ממצאי בדיקת חברת ארגמן, אינן מקובלות עליו שכן לדבריו  המדובר בשטיח מיוחד והברשתו או אי הברשתו אינה מעלה דבר. לדבריו, היה רוכש שטיח זה טרם ריקבונו וזאת בסכומים שהוערכו על ידיו. העד הוסיף וציין כי השטיח הנו מסוג ישן ואיכותי וערכו גבוה יותר משטיחים חדשים.  מר שני העיד כי משהשטיח ספג מים והחל להירקב הוא מתייבש ומתקפל והשטיח נקרא "מת".

לדברי מר שני, לא ניתן לתקן שטיח לאחר שהוא היה טבול במים שלושה ימים ומעלה.

שמאי מטעם מנורה חברה לביטוח בע"מ ביקר, לראשונה, בדירת התובע  ביום 18.2.01 ודו"ח השמאי מטעמו מתבסס למעשה על ממצאים שקיבל מאחרים.

השמאי אינו מתייחס בחוות דעתו למקור המים. גם לאחר קבלת חוות דעתו של מר אנגל לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם מנורה בנסיון לסתור את ממצאיו של מר אנגל.

 השמאי העביר את השטיח לבדיקה ע"י חברת ארגמן אשר העריכה את שווי השטיח ב- 4,500$ בלבד. כן העלה מר ירושלמי משטיחי ארגמן את הסברה כי אין המדובר בנזקי מים עקב הצפה ולהערכתו מדובר בשטיח שניזוק ע"י חומרים אחרים ואף העלה אפשרות לטיפול לא נכון בשטיח.

מר ירושלמי הופיע לעדות בישיבת יום 18.11.02 וחזר על האמור בחוות דעתו של השמאי.

לאחר שבחנתי את טענות המומחים וגרסאות הצדדים שהובאו בפני, אני מעדיף את חוות דעתו של מר שני אשר בדק את השטיח מיד לאחר אירוע הנזק שכן מר ירושלמי בדק את השטיח רקמספר חודשים לאחר מכן. זאת ועוד, מעדות התובע מר שני והשמאי אנגל הוברר כי השטיח היה רטוב במים.

אוסיף ואציין כי מר שני ערך את חוות דעתו מיום 23.1.01 לבקשת מר אנגל, אשר הפניקס שכרה את שרותיו, ולא לבקשת התובע. בנסיבות אלו אני מוצא בכך תימוכין נוסף להעדפתי של מר שני על פני חוות דעתו של מר ירושלמי.